בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת כ' ג'דעון) מיום 11.7.11 בת"א 10446-10-09 שלפיה נדחתה בקשת המבקשת לבטל פסק דין שניתן ביום 27.3.11 בהעדר התייצבות לדיון (בהתאמה,"
ההחלטה" ו"
פסק הדין").
ביקשתי את תשובת המשיב ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות הגעתי לכלל דעה שיש לדחות את הבקשה.
הבקשה מגוללת יריעה ארוכה של השתלשלות עניינים שקדמה למתן פסק הדין אולם כפי שיתבאר להלן עניינים אלה אינם רלוונטיים כלשהו וההכרעה בבקשה זו נסבה אך ורק על השאלה אם בקשת ביטול פסק הדין שהגישה המבקשת הוגשה במועדה, אם לאו.
המשיב הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה נגד המבקשת, לביצוע שטרות והמבקשת קיבלה רשות להתגונן בפני תובענת המשיב. ביום 27.3.11 התקיים דיון בבית המשפט קמא והמבקשת לא התייצבה לדיון, וכמסתבר היא גם לא הגישה כתב הגנה מתוקן על פי רשות שניתנה לה קודם לכן, בהחלטה מיום 23.12.10 . על רקע זה החליט בית המשפט קמא לקבל את התביעה שהגיש המשיב ולהורות על המשך הליכי הוצאה לפועל שנפתחו בשעתו נגד המבקשת.
ביום 19.5.11 הגישה המבקשת לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הדין ולאחר שהוגשה תשובת המשיב לאותה בקשה נתן בית המשפט קמא את ההחלטה שבה הוא קבע, בחלק הצריך לענייננו, כך:
"1. אחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, ובהעדר תשובה מטעם המבקשת לתגובת המשיבה, הנני דוחה את הבקשה.
2. המבקשת לא עמדה באופן סיסטמטי בהחלטות בית המשפט, ואף בקשתה האחרונה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר מבלי להצביע על כל טעם מיוחד לאיחור הנ"ל.
3 ....."
טענתה העיקרית, ולמעשה היחידה, של המבקשת היא שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד וזאת מפני שפסק הדין כלל לא הומצא לה. לכן, כך טוענת המבקשת, בית המשפט קמא טעה כאשר קבע שהבקשה הוגשה באיחור ובמצוות ההלכה היה עליו לבחון את סיכויי ההגנה, ועל יסוד כך לבטל את פסק הדין.
לטענת המבקשת אין בסיס מספיק ואני דוחה אותה.
תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 קובעת כי:
"
ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ... ".
נוכח נוסחה של התקנה מתעוררת השאלה האם על המבקשת היה הנטל להראות שבקשת הביטול הוגשה במועד או שמא על המשיב היה הנטל להראות שהמבקשת איחרה בהגשת בקשתה.
ברע"א 8467/06
אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ ואח' (טרם פורסם, 8.7.10) התייחס בית המשפט לעניין זה ממש ואמר:
"הנטל להוכחת הגשת הערעור במועדו מוטל על כתפי בעל הדין המערער, שכן כל הטוען שמילא אחר תנאי קודם להגשת הערעור - עליו הראיה, לפי הכלל "המוציא מחברו עליו הראייה" (ראו: ע"א 135/63 כורי נ' כורי, פ"ד יז 1853 (1963); זוסמן סדרי הדין האזרחי, בעמ' 794). כך גם עולה מתקנה 413 לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה לציין בכתב הערעור את מועד המצאת ההחלטה נשואת הערעור. אולם, אם מעלה המשיב טענה כי ההחלטה הומצאה במועד מוקדם יותר וכי יש למנות את הימים ממועד זה, מובן כי עליו נטל ההוכחה לעניין זה. הדבר נובע במיוחד לאור הכללים הברורים לעניין המצאה אשר נועדו, בין היתר, להקל על הבנת המצב המשפטי והוכחתו. לפיכך, הנטל להוכיח כי יש להכיר במועד המצאה מוקדם יותר יוטל על כתפי בעל הדין המשיג על מועד ההמצאה בו נקב המערער. מקל וחומר חובת ההוכחה ביחס לטענה בדבר ידיעת בעל הדין המבקש לערער וחוסר תום ליבו נוכח המצאת ההחלטה במועד אחר, תוטל על כתפיו של בעל הדין המעלה טענה זו."
הדברים נאמרו אמנם בהקשר של המועד להגשת ערעור אולם כוחם יפה גם לעניין בקשת ביטול מכוחה של תקנה 201 החלה בענייננו ועל המבקשת להראות כי בקשתה הוגשה במועד.
זו אף זו, בית המשפט קמא ביקש את תשובת המשיב לבקשת הביטול והמשיב טען כי המבקשת לא הראתה שהבקשה הוגשה במועד. על טענה זו לא באה תשובה מצד המבקשת, על אף שלפי תקנה 241(ג1) היה באפשרותה להביא בפני בית המשפט קמא ראיה בדבר המועד שבו הומצא לה פסק הדין.
סיכומו של דבר, הנטל היה על המבקשת להראות שבקשת הביטול הוגשה במועד והיא לא הרימה אותו, ומשום כך אין מנוס מן המסקנה שאין דופי בהחלטת בית המשפט קמא ויש לדחות את הבקשה.
המבקשת תשלם למשיב שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5,000 ש"ח .